אחרי שהאוטובוס עבר !!

כעסתי מאוד שאיחרתי.
כשאני כועס אני מביט לאדמה
ושואל אותה – למה זה גורלי, לאחר ולפספס – תמיד.
ובשנייה הזאת שמעתי רעם, קול עצום,
שמעולם לא שמעתי.
לא הבנתי למה שערות ראשי זזו בפראות.
שקט מפתיע שרר סביבי חשבתי
שהעולם עצר מלכת ,ואז..
התחילו יללות, יללות כאב חדות,
יללות צעקה שאילולי שמעתי אותן בעצמי,
הייתי בטוח שזה חלום. או אולי סרט אימים
של במאי חולה. את המילים ששמעתי לא אוכל
לתרגם או לכתוב. מילים מעורבבות ביללות כאב,
וגשם של דם נחתו עלי, אבנים אדומות, ברזל חם,
צפירות כמו יום הזיכרון. עיניי נעצמו
איבדתי את ראשי לדעת. וכשנפקחו עיניי,
ראיתי סביבי אחים, רופאים ואחיות.
הבנתי שבפעם הזאת חיי ניצלו כשאיחרתי
את האוטובוס, וגורלי לא כל כך אבוד,
כל פעם שאאחר אזכור שאולי זה לטובה.

אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב. מנהל ערוץ סרטים ביוטיוב. יודע על תאילנד הרבה מאוד.