אנחנו כמו כולם שוכחים

שמעתי את קולך הקטוע

וקצת יבבות חלושות

חיפשתיך לידי

וגם ברדיוס גדול

.

ומצאתיך חבולה ופגועה

פצועה וזבה דם

דמך זה כל מה

שאני זוכר

אחרי שצחוקך נדם

וכולם עזבו את השטח

ונשארנו את ואני

עשבים וקוצים יבשים

וזיכרונות אין קץ

.

ובאו הרבה רגליים שחורות

והרבה ממחטות לבנות

רגליים מכוסות בעפר

ממחטות רטובות

.

מעדרים וידיים

ועפר ואבן

ספר וקול ודמע

כאילו שאין פסים שחורים

וקוביות צבעוניות בעולם

.

יום אחד נישכח אותך

כי אנחנו את כולם שוכחים

מפרץ קראבי

אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב. מנהל ערוץ סרטים ביוטיוב. יודע על תאילנד הרבה מאוד.