אשת המסתורין

כאשר נפרדנו לשלום, חשבתי שהכול היה חלום.
לא זכרתי את דמותך, זכרתי את נשימתך.
איך לכל דבר פעוט, היה בפיך משמעות.
אני כאילו מדבר אחרת, שואל נו מה את אומרת ?

לא זוכר את פניך, לא זוכר את תנועותיך.
רק מילים ומנגינה, עם חרוזים כמו גינה.
עד ששוב שמעתי את קולך, לא הרגשתי איך הזמן הולך.
בלילה עם קצת אמונה, את חוזרת כמו תמונה.

העיניים צוחקות, השפתיים מחייכות.
האם זו את אותה אישה ? שהכרתי אמש בחורשה.
האם זו את ? או סתם בובה, לא קיבלתי כלל תשובה.
בלילה את כולם מכה בסנוורים, כי את, אשת המסתורין.

כן האכזבה איזה גודל, אני כמגדל ענק נופל.
מתי אקום ואתאושש
לבנות מחדש אני חושש.

אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב. מנהל ערוץ סרטים ביוטיוב. יודע על תאילנד הרבה מאוד.