ליל נדודים

נתמלאתי חמת כעס וזעם,
על עבים בשמים, הברק והרעם.
על הלמות טיפות המים בזעף,
המאיימות לפוצץ כל רעף.

לא ישנתי וקיללתי קלל,
הסער והרוח שרו הלל.
משב הרוח עץ שבר,
קוץ שיח ופרח נעקר.

את פעמי רגליך הרוח לקח לרחוק,
פתאום עמדת בפתח, ובפיך צחוק.
דמותך את כל האור חסמה,
הרוח סביבך עלים ערמה.

עטופה בשמלה
רטובה ושקופה.
כל תו בגופך החלק מצטמרר,
כשדה קוצים מוקף גדר.

ברכתי את זו הסערה,
בזכותה הגעת אלי נערה.
האור במנורה כבה,
את אלי קרבה,
היית לי לחום ואש,
מה אוכל עוד לבקש.

הסער פסק עם חושך אחרון,
וידעתי שאת, זיכרון.
עוד לילה כזה לא ידעתי,
שנית בחלום שקעתי.

כולי דמעה בכיתי,
צעקתי, ורגזתי.
כעסתי וברכתי,
את ליל הנדודים סיימתי.

אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב. מנהל ערוץ סרטים ביוטיוב. יודע על תאילנד הרבה מאוד.