לשכוח קברים

אומרים שקברים עתיקים,
הם פחות עצובים מחדשים.

אחרי עצב ראשון,
בא עצב אחרון.
משכיח במעט את הישן,
שארית מדורה , נמוג כעשן.
מכסה את קודמו במעט,
וכך נעלם לאט-לאט
העצב הישן והכאב,
עד שנשכח לגמרי מהלב.

לפעמים בהבליח הברק בחורף חשוך,
עולה מחדש לשנייה, עצב ישן חרוך.
מפזר ערפל זיכרון עצוב,
ונעלם אל השכחה המתוקה, בלי שוב.

האם המחברת מחוקה ?
אכן השכחה מתוקה.
כך תקוות מתחלפות
במילים של שכחה חדשות.

זו התקווה שאת העצב שוברת,
ולהמשיך את מסע החיים מאפשרת.
אל קבר נטוש או חורשה,
אל עצב חדש, או שמחה חדשה.

אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב. מנהל ערוץ סרטים ביוטיוב. יודע על תאילנד הרבה מאוד.