מאת: adminפורסם ביום: 1 בפברואר 2009קטגוריות: פרוזהתגיות: חלום
חָלַמתִי חַלוֹם, שֶׁעָזָבתִי הָכּוֹל
שֶׁעָזַבתִי צִיוּר וּמִכּחוֹל.
אֶת כּוֹל זִיכרוֹנוֹת הַיָלדוּת
תלַאוֹת הָחַיִים, הַעָצבוּת.
אֶת הָשִׁירִים הַיָפִים שֶׁשַׁרתִי
אֶת הַתִקוֹות שֶׁלא הֵגשַׁמתִי.
חַבֵרִים שֶלא חַזרוּ , נִשׁכֵּחוּ
אֶת כּוֹל הָכּלַבִים שֶׁנַבחוּ.
עַזָבתִי אֶת כּוֹל הַאָהַבוֹת
חבר שרוף בֵּלֶהַבוֹת.
עַזָבתִי בֵּלִי בּרָכוֹת
לא יַכוֹלתִי לִבכּוֹת.
חַלָמתִי שֶבַּכִיתִי אָבַל .
בָּאַתִי אֶל אֶרֵץ הָאוֹר הָלַבָן
אֶרֵץ בּלִי לִשׁאוֹל לֵאַן.
הַכּול חָדַשׁ נַקִי, וֵיַשָׁר
וֵאַנִי פִּתאוֹם שָׁר.
אֶרֶץ פָּנִים יַפוֹת מַראֶה
לֵכֹּל עֵדֶר יֶשׁ רוֹעֶה.
הַעִיוֶור רוֹאֶה
וֵאַנִי כּבַר לֹא טוֹעֶה.
הַחָלוֹם נִגמָר מָהֶר
צַרִיך לֵהִיזַהֶר.
כִּי חַלוֹם טוֹב -וּמֶצִיאוּת
לִפֵעַמִים מָחלִיפִים זֵהוּת.
אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב