חלומות יקרים מן העולם עוברים
כלאחר מבול איתנים.
נשטפים כלא היו
לא נבראו.
חלומות חדשים
את מקומם תופשים.
עד ימי השמש העולה במערב
עד קץ העוולות – עולם נחרב.
ומלאך אפור עטוף מחצלות
יקרות מחוררות .
מכסות מדבריות צחיחות
במעטה טיפות לחות.
מטפטף את סיוט האדם
הקנאה – העצם – הדם.
על כן אף מלאך לבן
מעולם לא ביקר בן.
המחצלת כיסתם
המעשה נישלם.
אני יודע מה שאני כותב