העסקה הטובה עם שרה

שרה הייתה אולי התאילנדית היחידה שחיזרה אחרי ואני סירבתי לה. פגשתי אותה בפאב ב תאילנד.

מעט מאוד תיירים היו אז וכל בחורה שנתקלה במבט שלי מיד הייתה לידי. ישבתי לבד, שתיתי בירה והתבוננתי בלהקה שניגנה על הבמה, באתי רק לשמוע מוסיקה ולחזור לישון, צריך לקום מוקדם לעבודה למחרת.

שרה רקדה על רחבת הריקודים הגדולה ומייד משכה את תשומת ליבי ואת מבטי,  גבוהה יחסית לתאילנדית ויפה יותר, משהו קצת הודי במראה שלה, היו לה הרבה תכשיטי זהב ונראתה בחורה מבית עשיר. היא הבחינה במבטי ותוך חצי דקה התייצבה לידי.

"יו האב ליידי?" שאלה בעדינות. "נו" השבתי לה, ממשיך להתבונן בלהקה על הבימה, אבל היא לא התייאשה, "איי כן סיט וייט יו?" שאלה ולא חיכתה הרבה לתשובה.

שרה התיישבה לצידי וסיפרה קצת על עצמה. היא הציגה את עצמה וסיפרה שהיא עובדת עם אחותה במפעל לסריגים בבנגקוק והן מרוויחות הרבה כסף, סימנה לתכשיטי הזהב הרבים שענדה כהוכחה. היא הוסיפה לספר, שאחיה שוטר בכיר בקוסמויי וכולם כאן עושים לה כבוד בגלל זה.

היא אוהבת לבוא לחופשות בקוסמויי, כרגע היא בחופשה לחודש כיוון שהמפעל מחכה להזמנות ואין לחץ כרגע.

"תיקח אותי הלילה?" שאלה בחיוך מפתה. "אני חושב שלא" התנצלתי במקצת, "אני לא ממש בחופש, אני עובד וצריך לקום בבוקר לעבודה" המשכתי, לא נשמע משכנע במיוחד.

שרה לא חיכתה שאזמין לה משקה וסימנה למלצר שעבר להביא לה משקה. "רוצה גם אתה?" הציעה לי. סירבתי בנימוס. "חבל" אמרה לי, "יכולנו לעשות חיים ביחד" המשיכה בחיוך המפתה שלה. "תמורת אלף וחמש מאות באט ליום תוכל לבלות איתי כמה שתירצה, ההנאה מובטחת" הוסיפה וקרצה לי, מלאה בביטחון עצמי.

צחקתי לעברה, התקופה הייתה קשה לתאילנדיות שבאות לחפש, על כל זר היו כשש שבע בחורות, שהתחרו על תשומת ליבו וכספו.

"אלף וחמש מאות?" צחקתי אליה, "את לא חושבת שהגזמת קצת?" "למה?" שאלה במבט תמים.

"בכניסה למועדון, בשדרת הברים מחכות המון בחורות שישמחו לבוא בתקופה הזאת בשביל חמש מאות באט" ניסיתי להסביר לה בחיוך.

"חמש מאות? בשביל חמש מאות יבואו איתך רק נערות ליווי" הדגישה והמשיכה להסביר לי. "אני לא כזאת, אני אלף חמש מאות ולא באט אחד פחות?" המשיכה בלהט.

"אז מה את בדיוק?" הקשתי עליה.

"אתה צריך להבין" הסבירה לי את תורת החיים,

"נערת ליווי שהולכת כמה פעמים ביום עם לקוחות תיקח חמש מאות, אני בחורה בחופשה ואני הולכת רק עם מי שבא לי ובטח שלא כל יום, בשביל זה אני רוצה אלף חמש מאות".

"בסדר, הבנתי אותך" חייכתי אליה. "אז תיקח אותי?" קפצה בשמחה, "לא, לא, למרות שאת מפתה מאוד ויפה, אני בכל זאת לא בשביל בילויים ובטח שאין לי גם תקציב לזה" עניתי, ספק בעצב.

"אז תגיד שזה עניין של תקציב" המשיכה לנסות, "תראה, אתה באמת מוצא חן בעיניי ואני רוצה אותך, אני מוכנה ללכת איתך בשביל אלף באט בלבד ליום" אמרה וחייכה בציפייה לקבל תשובה חיובית. "יש לי גם חדר טוב" המשיכה לנסות לשכנע.

"אני יכול לבוא עם המזוודה ולגור איתך?" שאלתי בחיוך. "בטח, יש לי גם שני טוסטוסים ואני יכולה לתת לך אחד לשימוש" נשמעה מבטיחה ביותר. "חבל שאני לא בחופש" השבתי את פניה ריקם, "אבל את באמת נחמדה מאוד".

שרה נראתה מאוכזבת. "לא נורא, אולי תתחרט, תרשום את מספר הטלפון שלי".

היא לא ממש חיכתה, לקחה את הנייד שלי ושתלה בזיכרון את המספר שלה, דואגת לעשות צלצול אליה על מנת שתשמור בזיכרון גם את המספר שלי.

היא בעצם הייתה העסקה הכי טובה שאפשר לקבל. הייתה לה דירת חדר עם מקרר גדול, פינת בישול, מזגן, מערכת סטריאו וטלביזיה, מיטת קינג סייז עם קילה גדולה נגד יתושים.

בנוסף היו לה שני טוסטוסים.

היא הציעה את עצמה כולל מגורים איתה בחדר ועוד טוסטוס אחד צמוד, את כל זה באלף באט ליום בשעה שחדר פחות טוב מזה עולה 900 באט בסמוי וטוסטוס עוד 170 באט.

באמת עסקה טובה, רק שאני לא הייתי בסיטואציה מתאימה לעסקה כזאת.

הסיפור מהבלוג של רזי רוני בתפוז :