מאת: adminפורסם ביום: 30 בינואר 2009קטגוריות: פרוזהתגיות: הים, כנף, כנפיים, עורבים, צפורים
רָאִיתִי פָּעָם צִפָּרִים
פוֹרשׂוֹת כָּנָף אֶל הֶהָרִים.
האם תָחָת כָּנפָןַ שָׁלוֹם ?
אָפוֹר צִבעָן כֶּבֶּחָלוֹם.
תָמִיד חָשָׁבתִי שֶׁחָיִים
זֶה שָׂדוֹת לֶבָנִים.
עֶינָיי פָּקָחתִי
שָׂדוֹת אָדוּמִים רָאִיתִי.
בָּשָׂדֶה אָנִי עוֹמֶד לֶבָד
דֵמָמָה בָּאֶמצָע, ושׁבִיל לבן בָּצָד.
יֶש יָד עָלֻמָה
מֶסָדֵרֶת אָלוּמָה.
שׁעָת הָקָצִיר בָּאָה
הגבעולים שׁוֵוי קּוֹמָה.
הָשָׂדוֹת כּבָר אָדוּמִים
רָק לוּח אֶבֶן, אָבָנִים.
אָנָחנוּ נִשׁאָרִים מֶאָחוֹר
מָרגִישִׁים, צֶבָע שָׁחוֹר.
אָת אִמָא אָדָמַה
מָפריִחָה אֶת הָשׁמָמָהַ.
לֶאָן אָתֵן עוֹברוֹת
צִפָרִים שׁחוֹרוֹת ?
לֵשָׂדוֹת לֶבָנִים
אִמָהוֹת וֵבָּנִים.
בּלִי קוֹל, בֶּחֶטֶף חוֹלפוֹת
יוֹדעוֹת הֶן, וֵשׁוֹתקוֹת.
שָׂדֶה לָבָן עוֹד רֵגָע קָט
יָהָפוֹך אָדוֹם, לֶשָׁחוֹר מוחלט.
לֶאָן עָפוֹת צִפָּרִים שׁחוֹרוֹת?
אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב
אין תגובות
הוסף תגובה !