תהום ואכזבה

כשירד הגשם בחצי היום

ראיתי אותך באדום.

וזכרתי כי אדום שלך

זה האפור שלי.

.

אחרי שהשחור והלבן

יצרו את הכול.

נשארת באדום כזה..

שכל צבע אחר החוויר.

.

ובקדרות עינייך ראיתי

את הסופה ששרדת.

את ייסורי האהבה

וסער הרוח.

.

הגשם ודמעותיי יחד

הפכו את העולם

לתהום אכולה אכזבה

את הים למי מלח עצובים.

.

זמן שעצר מלכת

כמו צור ששורד ברקים.

אך את המשכת באדום

הלבן עזב

ואני בשחור.

.

ערפל סמיך כהות חושים

גשם דמעות ובוץ.

"אדום לא עם שחור ".