מאת: adminפורסם ביום: 30 בינואר 2009קטגוריות: פרוזהתגיות: אכזבה, אש, אשליות, גו עדן, דם, חברים, חיילים, מלאך, נשמה, סדיזם, סוף, עשן, פיגועים, שואה, שילטון, שלום, תמרות
עַל אֶבֶן חֳרוּטִים בֶּדַם, תִימרוֹת עֳשַן שֶׁמוֹת אָדַם.
לֶאַן מֶסִילָת בָּרזֶל? הֲזמַן הוֹלֵך אוֹזֶל.
הַפּרֳחִים שֶׁצַמחוּ, בָּשָׁנִים שֶׁחָלפוּ.
עוֹמדִים וֵבּוֹכִים, אָדוּמִים נֵבוֹכִים.
וצֵרָעוֹת גדוֹלוֹת, עָל רַגלָיִיִם חָדוֹת
בֶּטֵרוּף מֶאַימוֹת, מֵעַל כּול בַּמוֹת.
מֶחַפּשׂוֹת אֶת הַפֶּרַח שֶׁעוֹד הַיוֹם קָרַח.
לִינוֹק אֶת הָצוּף, לִנסוֹק כָּנַף, לָעוּף.
הַאִם מָחַר יַעָלֶה שַׁחָר
שַׁחוֹר מִכּוֹל עָבַר ? סִימָן עַל כּול אֵיבַר.
תקוות הֶן מָתַנוֹת לא מֵחַכּוֹת.
תקוות הֶן כּמוֹ שדָם
קָשֶׁה יָבֵשׁ, נַדָם.
[השואה].[חיילים].[האויבים].[פיגועים].[שלום].[אשליות].
אודות העורך

אני יודע מה שאני כותב